על מסעות ועל מבטים ועיניים. או – life living itself
מהו "מסע”? ראמנה מהרשי, המורה הגדול של אי-שניות אמר שהמסע הרוחני הוא מסע שאף פעם לא נגמר, ממי שנדמה שאנחנו, למי שאנחנו באמת. ובאופן מעניין, משהו במקצב, בקצב, בזמני המנוחה בהם אנחנו מחוץ לתפקידים ולהזדהויות שלנו, עושה את זה נגיש יותר. ומה זה ה"זה" הזה? אולי אפשר לקרוא לו תחושת החיות שמפעמת בכל, שעוברת דרך כל הצורות, כל היצורים, כל התנועות וגם דרך חוסר התנועה. זה שקיים למרות ואף על פי הקושי והקלות, היופי והכיעור, זה שלא צריך סיבה או הצדקה להתקיים, אלא קיים מצד עצמו. ללא תלות. גם כשאנחנו עמוק בצרות וגם כשאנחנו שותים את הקפה הכי טעים בעולם (מצאתי אחד כזה כאן!)
עבר חודש ויותר של חיים בנוכחות הארונאצ’לה, ההר הקדוש בדרום הודו, שמזמין אותנו להתמרכז סביבו, סביבינו. כמעט מדי יום טיפסתי להר בשביל אבנים שידע אינספור כפות רגליים יחפות, למדוט במערה בה התגורר ראמנה מהרשי כמעט 20 שנה. והנה המשכנו לתאילנד. חופים וים ושקט ופירות בשפע, בעקבות ריטריט עם מורה אי-שניות חי, מצחיק ומטלטל.
אני תמיד מתרגשת מהשילוב בין מסע פיזי למסע רוחני. הפלא של הקשר-נטול הקשר שבין היחסי לאולטימטיבי. באופן טבעי מתרחש לו לימוד רוחני עמוק וטרנפורמטיבי שמועצם על ידי היציאה מהבית, הרחק מההרגלים שנועלים אותנו בתוך מי שנדמה לנו שאנחנו, יחד עם השהייה היומיומית בלא ידוע ובלא מוכר, שמרחיבה את גבולות התודעה, אולי עד לפריצתם לעד.
המסע מאפשר מפגשים שלא היו קורים קודם, ובמיוחד מפגשי עיניים. אולי כי היינו עסוקים מדי בלהיות עצמנו?
העיניים של הודו. העיניים של ההודים. מראות מאירות אל האינסוף. מבטים ישירים, לא מתנצלים, פשטות של קיום, של הוויה. לא מנסים להבין, לא מודדים או שוקלים או מקטלגים. פשוט להסתכל. מבט פשוט, מופשט מהשתמעויות. מה עושה לנו המבט הזה? כמו אצל כל יצור חי, התגובות האוטומטיות יכולות להיות של התגוננות קלה לא מודעת נוכח מפגש עם זו הקרוייה “מציאות”. כיווץ קטן אולי. פחד קל שנובע מפרשנות של זרות. אבל מה מתאפשר כשמבט נח בתוך מבט. לא דורש כלום. מה נפגש מעבר למבטים? חבר אמר לי פעם שלעמוס עוז יש שורה באחד הספרים שמנסה לתאר תחושה במילים – "הנמרים שלנו נפגשו" ומתייחסת למה שקורה שאנחנו מזהים לעומק משהו שמעבר למילים, במפגש עם מישהו אחר. וכן, יש המון אפשרויות לפגוש גם נמרים כשיוצאים למסע …
מצרפת כמה תמונות של מבטים ועיניים מהודו, מסע אל תוך הנשמה. וגם תמונה שלי עם וורנר האחד והיחיד, אחד מחברי-מורי האי-שניות האהובים עלי ביותר.
ט"ו בשבט שמח, ודש מהירח הכחול שתלוי מעל האי.