הציפורים שרות כאן גם בלילה – שיר אהבה למרוקו

משתפת בכמה תמונות ומילים מארץ הברברים (Berber) היפה

מאי 2024, דוכני פירות, 2 בלילה, בצידי הדרכים. כדי חרס גדולים וסלי קש. הנהג נראה כמו השכנים שלי במושב. פנים יפות, חזקות, מתיקות נסוכה עליהן. הכל מוכר ואחר. פתאום פסלים של פילים גדולים בצד הדרך. לרגע התבלבלתי. אני בהודו? זה דומה ושונה. המיינד נכנס למוד ההשוואתי שלו, וזה משחק נחמד. עדיף מלשחק מי- בעדנו-מי-נגדנו המוכר והמכאיב.

הכבישים רחבים, כאילו הונחו אקראית על גבי המישורים הגדולים. כמו במשחק מונופול חילקו ביניהם האירופאים את אפריקה והמזה"ת והצרפתים זכו במרוקו. איך בעצם הם כבשו את המקום הזה? גדודים גדודים של פרשים רכובים על סוסים שטפו את הערבות הריקות והמדבריות? את הרי האטלס? את הערים העתיקות? איך דווחו למפקדה שם בצרפת על התקדמותם? אני מדמיינת יוני דואר מתעופפות בין שם לכאן, מפתיעות את השבטים הברברים השונים, את היהודים, המוסלמים והנוצרים שכאן במשק כנפיהן, נושאות מסרים מוצפנים של התקדמות ונסיגה, רבדי מלחמה בתוך רבדי שלום.

"וולקאם טו מורוקו", ברך אותי בטלפון אדם שמעולם לא פגשתי, איך שיצאתי משדה התעופה,"אני מחכה לך כאן עם פירות ותה". נחמדות כזו באמצע הלילה לא כל כך מוכרת לי. והנה, כשהגענו סופסוף, אחד העובדים קיבל את פני בנחת למרות השעה בלבביות שקטה של בן המדבר. Kindness זו מילה שעדיין לא מתורגמת טוב לעברית אבל מורגשת בכל השפות. בכל הגופים. בכל הלבבות.

אנחנו עוברים בדרך אל החדר, אמצע הלילה, בין שבילים מתפצלים של שיחי לנטנה צבעוניים, עצים גבוהים אל תוך החושך, פינות חמד נדלקות לרגע באור הקטן וחוזרות אל האפילה. הכל נעים ומזמין כל כך, שאני מתבלבלת כמעט. מזמן לא חוויתי טוב לב ועדינות פשוטים כאלה. והציפורים, שלא הפסיקו לשיר כל הלילה, כששקעתי אל נים לא נים, במיטה רכה וסדינים נקיים, על הרצפה עלעלי ורדים, בחדר עם קירות עבים, עשוי חימר ואור.

מאיפה את?

וולקאם! מקבל את פנינו המדריך המקומי בחיוך מלא שיניים בוהקות כשאנחנו יורדים מהטרנזיט אל הכפר הברברי הקטן, למרגלות הרי האטלס, לטרק של כמה שעות. חבורה מכל מיני קצוות ארץ, גרמניה ואוסטריה ובלגיה, ויילס, הודו, קנדה, אמריקה. "מאיפה את?" הוא שואל אותי. שאלה כזו פשוטה ואני מהססת. ההיסטוריה העתיקה והעכשוית, ארועי השבת השחורה באוקטובר והמלחמה מאז ואינסוף רדיפות יהודים בכל מקום בעולם מתנפלים עלי. להגיד או לא? בכל זאת ארץ מוסלמית וכל זה, ואמרו לי ודאגו והזהירו והפחד… "מישראל", מרים בי קול צלול את ראשו. החיוך שלו מתחלף בהפתעה ומיד אחר כך בשמחה אמיתית, וכמה מילות ברכה חמות בעברית שוטפת. אחר כך יסתבר שבכפר שנעבור דרכו נשארו בתי חימר ובוץ של יהודים, שלימדו את המקומיים את מלאכת הקדרות הרבה מאות קודם לכן. לברברים (Berber) שפות משלהם ומראה שונה במקצת. לפני ששטף האיסלאם את ארצם דתם היתה אנימיסטית ומחוברת לטבע, וכך גם הם, עד היום.

השער אל היופי

השבילים המתעגלים חושפים בבוקר פינות חמד בדרך לאולם המדיטציה, הצוות שקט ומסור. הדלתות כאן אף פעם לא נעולות, נותנים אמון מלא בעובדים שמגיעים מהכפרים ליד. אפשר לנשום.

באב זווינה – 'השער אל היופי', הוא פרוייקט החיים של כארים. איש קסם של חזון ומעשה, חצי גרמני, לבנוני וסורי שמשפחתו עזבה את לבנון כשהיה ילד בגלל מלחמת האזרחים, והוא גדל והתחנך בשוויץ. לפני 40 שנה קנה פיסת אדמה ריקה כאן, ליד מרקש, ומאז הוא חולם ועושה. כל אבן, כל פינה, כל עץ וכל פרח הונחו כאן במחשבה מלאה, אקולוגית, הרמונית, בשירות היופי והחזון. מה זה שכל כך מרגש אותי במקום הזה, תהיתי ביני לבין עצמי, ואז זה הקליק למקום – 'באב זווינה' מרגיש כמו האח הבכור של 'עלי אדמות', המקום שלי! אנחנו חלק מאותה רשת נקודות דיקור על פני כדור הארץ, שמבקשות לרפא ולהזין איכויות יפות וטובות, שמאמינות באמונה שלמה בפוטנציאל הטוב האנושי. שלא מוותרות עליו. שממשיכות לחתור נגד הזרם העכור של הטינה והפחד, בתקווה לחוף מבטחים.

מול אירועי חיים קשים וכואבים בישראל ובעולם כולו, התשובה שאני מוצאת, וכמוני אחי ואחיותי לרוח, היא להמשיך ולקיים תמונת ראי, של ריפוי מלא ושלם של הגוף והלב והתודעה, עבורינו, עבור האחרים ועבור הפלנטה. מדיטציה, יוגה, זמן שקט יחד ולבד בטבע, מוזיקה, ריקוד וכל דבר שעוזר לחצות את חומות הניכור והפחד מתקבל בברכה. בדיוק כמו כאן.

מתוך התנאים המוקפדים קל להווכח שאנשים הם אנשים, בכל מקום. שכולנו צריכים תנאים טובים-דיים לבטחון, כדי שהמיטב שבנו יתחיל לשגשג. החדשות הטובות הן שאנחנו, בני האנוש, לא זקוקים להרבה. מקום בטוח ושקט, יופי שמזין את הנשמה, קצת kindness ועדינות – והלב הסגור נפתח. ומכאן, נופלים הגבולות ומתפרקות המחיצות שהצבנו כדי להגן, והטוב הבסיסי יחד עם אהבת החיים ממלאים ומברכים את המרחב, בינינו ובתוכינו, בשלום.

יוגה ומדיטציה

ובתוך כל זה, רובד העומק פרח בנו, בריטריט היוגה והמדיטציה עם אייל שיפרוני, מאסטר בינלאומי לאיינגר יוגה, שתירגלתי בו יוגה ולימדתי בו מדיטציה למרגלות הרי האטלס. שילוב מושלם של העמקה בדהרמה וביכולות הגוף הפתוח שתומכות זו בזו, שהרי היוגה נתגלתה בדיוק עבור זה – פתיחת הגוף עוזרת לתודעה להפתח וכך גם בכוון השני, ואנחנו יכולים לחוות את האחדות של הגוף, הנפש, הלב, הרוח. הגוף התחזק והתגמש, התודעה שקטה, הלב נפתח. חברויות לב נרקמו בטיולים בין הכפרים, בגנים סודיים מופלאים ובמרקש, והאוכל המשובח עד מאוד שבושל טרי בכל יום, צמחוני כמו שאני אוהבת. קונצרט משובח בהפתעה של אמן קורה, כלי פריטה מסנגל, ריקוד הודי של אחותי בלב סונאלי ועוד רגעי חיים רבים מכדי לפרטם, שרקמו את הזמן הזה באור.

מרוקו היפה, אז'י (בואי, בברברית). תודה עלייך.

הריטריט הבא עם אייל ואיתי יהיה בספטמבר הקרוב (12-18), יתקיים בשתיקה ברובו ויהיה הרבה יותר מכוון לתרגול מדיטציה ודהרמה. הריטריט יתאים גם למתחילי יוגה שרוצים להכיר את שיטת איינגר (זכות גדולה עם מורה בינלאומי משובח!) וגם יפעת אבישי המורה הנהדרת שלי ליוגה תצטרף כאסיסטנטית. שימו לב שהלימוד הוא באנגלית (עד שהמרוקאית שלי תשתפר…) במהלך הריטריט נצא שני אחר-צהריים לתרגול שקט בהליכה וישיבה בין הכפרים המסורתיים, לחוות את המקום ואת הטבע המרשים שכאן.

יום אחרי הריטריט נצא לטרק של 4 ימים בהרי האטלס… לא כחלק מהריטריט אלא אופציונלי, רק למי שירצה. אני, כמובן, מצטרפת.

ההרשמה וכל הפרטים מול כארים הצדיק שישמח לענות על השאלות שלכם. הוא מתרגש ממש שיגיעו אנשים מישראל, כחלק מחזון השלום שלו, וכמוהו עוד כמה מקומיים שחיבקו אותי חזק והשביעו שאביא להם אורחים מהארץ. יאללה בואו. הבטחתי.

*****************************************************

לוח הזמנים יתקיים בין השעות 07:00-21:15, ויכניס את המשתתפים בהדרגה לתרגולי יוגה ומדיטציה עם הוראות ולימודמגוון בכל יום. בשני ימים אחר הצהריים נצא להליכה שקטה ולתרגולי ישיבה למרגלות הרי האטלס והכפרים הסמוכים, נפגוש ונכיר את חיי הטבעו הכפר.

לאורך כל הריטריט יינתן זמן פנוי למשתתפים ליהנות מבריכת השחייה, החמאם וטיולים נינוחים בגן היפה.