מסעות רוחניים

"המסע הרוחני הוא מסע אינסופי, ממי שנדמה שאנחנו, אל מי שאנחנו באמת", ראמנה מהארשי.

מילים ותמונות מהמסע וריטריט בדרום הודו – פברואר 2019

מה מילים ותמונות מהעלייה לרגל האחרונה שלנו, עם קבוצה לומדת ומתרגלת. מסע וריטריט בדרום הודו שהסתיים זה עתה.  

מה בין 'כאן' ובין 'שם'?

אני יושבת מול הים הערבי במפרץ של מומבאי הרקוע כסף. השמיים מעליו באותו הגוון, שעת בוקר מאוחרת וקבוצת האנשים שהיתה איתנו במסע, ושהפכו יקרים כל כך לליבנו, עושה את דרכה עכשיו לישראל. עלי עץ הבודהי (פיקוס סנקטוס), שצורתם לב רוחפים ברוח הקלה. עשרים ומשהו מעלות, נעים. כאן השמש לא קודחת בנו חללים מסנוורים כמו אור התכלת העזה בזו הקרוייה ארץ ישראל. בחקירה מתמשכת של הבדלים בין "כאן" לבין "שם", עולות תובנות ברורות כמו הירח המלא. "אני כבר מאתמול חושבת על מחר", אומרת לנו אחת החברות וכולנו מתגלגלים מצחוק, אבל יודעים היטב למה היא מתכוונת: תנועת החרדה המוכרת שבבסיסה הכמיהה – שלא יגמר לעולם היופי והטוב הזה שחווינו, במה שקרוי עכשיו. 
רק שלשום שטנו לאי אלפנטה על פסלי הענק שהתגלו בהם של פנים ודמותו של שיווה, כשמעלינו רוחפים השחפים קרוב קרוב ואנחנו מתקדמים בקצב תעופתם, תחת לכנפיהם. לכמה רגעים היקום הפך הולוגרפי, ואולי רק חשף את טיבו. רק לפני כמה ימים עוד ריחפנו ביקום מקביל, שבו החוקיות מתנהלת אחרת והזמן והמרחב מתקדמים במקצבים אחרים. אז מה ההבדל בין כאן לבין שם? בין ללכת ובין להגיע? ומה משתנה ומה נשאר אותו דבר?

ארמניה אהובתי

חזרנו מארמניה. אני לא חושבת שאמרתי את המילה: וואו!" כל כך הרבה פעמים ברצף כמו במסע הזה. מסע מעל ומעבר. תרבות עתיקה, ארץ מלאת טבע לא נגוע. עצי שזיף, דובדבנים, משמשים ואגוזי מלך ומותר לקטוף בשפע. נחלי מים זכים ופרחי בר מעטרים את השדות ואת היערות. מסע חיצוני מפעים דרך יערות עד מלאי דובים וזאבים, ומנזרים מבודדים חצובים בסלע ובהם מערות שנחצבו במיוחד כך שהאקוסטיקה בהן מאפשרת את שירת ההתעלות הזכה ביותר. מעגל אבנים עתיק מלפני 14,000 שנה – אבנים מדברות בשפה צלולה, עדינות האנשים וזקיפת הקומה שלהם, וכל כך נגעה בי הנחת. גברים מטיילים יד ביד ברחובות הרחבים של יארוון, עיר הבירה, שכמו יצאה מהספר ״הערים הסמויות מן העין״, מוזיקת פסנתרי כנף ותופים עתיקים במקצב החיג׳אז ממלאים את בתי הקפה, לצד בניינים אדומים מפוארים מאבן טוף געשית, כיכרות וגנים. אבל העיקר – המסע הפנימי שעברנו כולנו, 26 אנשים, שניים ארמנים, אחת דרוזית, אחת תורכיה והשאר ישראלים, כך קוראים לנו. ומתחת לכינויים האלו – א-נ-ש-י-ם. שכבות של שנים נמסו ארצה במהירות האור ובבירכת האהבה. שתי חברות אהובות לדרך קיבלו שם חדש. זוג נשים נפלאות בחרו לקיים את טקס החתונה שלהן איתנו, מול האררט. עומק החוכמה הבודהיסטית והמדיטציה, ההרמוניה והתמיכה, לצד המגוון והעומק האנושי, רוממו את כולנו גבוה גבוה, לגובה ימת סוואן האלפינית ויותר, שני ק״מ מעל פני הים, וכמה שנות אור אל תוך מה שמתאפשר לנו כשאיכויות הלב מתמלאות ומתחילות להוביל את מה שקרוי ״החיים שלנו״. התאהבתי. ארמניה – תודה.

קירגיזסטאן – מהנוחות אל הנינוחות ותכלת השמיים

מרכז אסיה. חלק נדיר של כדור הארץ שעדיין שומר על זהות אותנטית ועל טבע עצום ולא נגוע. הגענו לארץ גבוהה מאוד ובה אנשים עזים ומהירי חיוך, שחיים כמו פעם, כמו אבות ואימות אבותיהם ואימותיהם. במסע רוחני אנחנו נודדים הרבה, פנימה והחוצה, ועוד יותר כך בארצם של הנוודים. בכל יום אנחנו שוהים בטבע היפיפה, נודדים בין כפרים, אגמים אלפינים ופסגות מושלגות-עד. עדרי סוסים פראיים בכל מקום, מובלים על ידי רועה אחד זקוף, דוהרים לצד שלושת הרכבים שלנו משני עברי הכביש המשובש שחדשות לבקרים מתמלא ונחסם בעשרות כבשים שעושות את דרכן אל העמק. …