הצבעוניות הבלתי נגמרת ופס הקול של הודו, דרום הודו, ינואר 2019
נחתנו בהודו, ותמיד היא אחרת. פס הקול של הודו הוא אורקסטרה מתמשכת, מתנשמת, מתלחשת ופועמת ואין אף רגע חסר ממנה.
רשמי מסע
קירגיזסטאן – מהנוחות אל הנינוחות ותכלת השמיים
מרכז אסיה. חלק נדיר של כדור הארץ שעדיין שומר על זהות אותנטית ועל טבע עצום ולא נגוע. הגענו לארץ גבוהה מאוד ובה אנשים עזים ומהירי חיוך, שחיים כמו פעם, כמו אבות ואימות אבותיהם ואימותיהם. במסע רוחני אנחנו נודדים הרבה, פנימה והחוצה, ועוד יותר כך בארצם של הנוודים. בכל יום אנחנו שוהים בטבע היפיפה, נודדים בין כפרים, אגמים אלפינים ופסגות מושלגות-עד. עדרי סוסים פראיים בכל מקום, מובלים על ידי רועה אחד זקוף, דוהרים לצד שלושת הרכבים שלנו משני עברי הכביש המשובש שחדשות לבקרים מתמלא ונחסם בעשרות כבשים שעושות את דרכן אל העמק. …
PCT – טרק של חודשיים בהרי הסיירה – חלק א'
בעיצומם של חודשיים של הליכה בהרי הסיירה שבארהב. הולכים חלק משביל הPCT . כל מסע הוא רבוד רבדים, וזה הנוכחי – עוד יותר…
PCT – טרק של חודשיים בהרי הסיירה – חלק ב'
"אותך אימצו דממה וזמן איטי"… שיתופים מהריטריט-העצמי באנגליה, אביב 2018
הפוסט מוקדש לאיש אהוב מאוד, יוסי הופר, מנהלו האלמותי של מרכז גוף נפש בו אני מלמדת. חבר יקר לדרך, עם לב של ילד תמים, רוגש ואמיתי.
חלק א' – כתיבה הודית. טירו 2018 – בנחת…
אחרי כמה שבועות של מסע, זו הקרוייה ‘מציאות’ נפרשת-נפרמת כקליפת עץ הבננה, חושפת עוד ועוד שכבות ובעיקר את התהליך שמצביע על הסוד שהצחיק את הבודהות לדורותיהם.
חלק ב' – על מסעות, על מבטים ועיניים. טירו. חורף 2018
מה זה ה"זה" הזה? אולי אפשר לקרוא לו תחושת החיות שמפעמת בכל, שעוברת דרך כל הצורות, כל היצורים, כל התנועות וגם דרך חוסר התנועה. זה שקיים למרות ואף על פי הקושי והקלות, היופי והכיעור, זה שלא צריך סיבה או הצדקה להתקיים, אלא קיים מצד עצמו.