2017 קיץ
חזרנו מארמניה. אני לא חושבת שאמרתי את המילה "וואו!" כל כך הרבה פעמים ברצף כמו במסע הזה. תרבות עתיקה, ארץ מלאת טבע לא נגוע. עצי שזיף, דובדבנים, משמשים ואגוזי מלך ומותר לקטוף בשפע. נחלי מים זכים ופרחי בר מעטרים את השדות ואת היערות.
מסע חיצוני מפעים דרך יערות עד מלאי דובים וזאבים, ומנזרים מבודדים חצובים בסלע ובהם מערות שנחצבו במיוחד כך שהאקוסטיקה בהן מאפשרת את שירת ההתעלות הזכה ביותר. מעגל אבנים עתיק מלפני 14,000 שנה – אבנים מדברות בשפה צלולה, עדינות האנשים וזקיפת הקומה שלהם, וכל כך נגעה בי הנחת. גברים מטיילים יד ביד ברחובות הרחבים של יארוון, עיר הבירה, שכמו יצאה מהספר ״הערים הסמויות מן העין״, מוזיקת פסנתרי כנף ותופים עתיקים במקצב החיג׳אז ממלאים את בתי הקפה, לצד בניינים אדומים מפוארים מאבן טוף געשית, כיכרות וגנים. אבל העיקר – המסע הפנימי שעברנו כולנו, 26 אנשים, שניים ארמנים, אחת דרוזית, אחת תורכיה והשאר ישראלים, כך קוראים לנו. ומתחת לכינויים האלו – א-נ-ש-י-ם. שכבות של שנים נמסו ארצה במהירות האור ובבירכת האהבה. שתי חברות אהובות לדרך קיבלו שם חדש. זוג נשים נפלאות בחרו לקיים את טקס החתונה שלהן איתנו, מול האררט. עומק החוכמה הבודהיסטית והמדיטציה, ההרמוניה והתמיכה, לצד המגוון והעומק האנושי, רוממו את כולנו גבוה גבוה, לגובה ימת סוואן האלפינית ויותר, שני ק״מ מעל פני הים, וכמה שנות אור אל תוך מה שמתאפשר לנו כשאיכויות הלב מתמלאות ומתחילות להוביל את מה שקרוי ״החיים שלנו״. התאהבתי. ארמניה – תודה.
A spiritual journey through Armenia just ended. 26 of us, all ages and many walks of life, Israeli’s, Armenians, Turks and Druz, through the untouchable nature of forests, rivers and lakes. meditating in the secluded ancient monasteries and caves in the mountains, passing through the villages, meeting people, meeting ourselves and one another in a different way then we knew before. An inner and outer journey through the teaching of the Buddha, meditation, honest sharing, peeling away of that which was no longer serving us, realizing our basic human capacity of the heart. Armenia: I fell in love. thank you.
