מרץ 2025
• למקומות יש את טביעת הנשמה שלהם. נשמת המקום – אנימה לוקי. איסלנד, בה האנשים הם ויקינגים גדולים ועזים, חזקים וישירים ויפים, תבנית נוף מולדתם ושפתם מתנגנת, עתיקה ונדירה, כמו העברית.
• הארץ הזו ריקה במרביתה ואנשים בה מעט. מרחבים והוד ושקט, ומים בכמויות בכל הצורות.
נראה שאיסלנד היא כוכב לכת אחר. לא הירח ולא מאדים. אולי סיריוס. לי היא מזכירה את רמת הגולן, המקום האהוב עלי, מסתורי ועתיק, והלב נפתח אל מול שדות הבזלת והצוקים החדים, פסגות הקרח והשלג הרך ואינספור המעיינות החמים הגיאותרמיים. מים רבים.
• כביש הטבעת האיסלנדי. 1400 ק"מ של יופי פתוח. מלא טרקים (מחכה לקיץ פנוי!). לנהוג במרחבים ריקים מאדם במשך שעות, מנקה יפה את התודעה.
ערבות שטופות גשם קדמוני, מכוסות קרח ושלג, ואזוב ירוק ורך שגדל עבה על תלוליות בזלת, נמעך כמו כריות למדרך כף הרגל. שדות מרעה זהובים, ופה ושם תחנת דלק בורוד-ברבי מנקדת את הנוף. ים והרים ושלג, ופיורדים ופיורדים ופיורדים.
הלבה המתפרצת שקופאת על הצוקים, הקרחון שנודד לים, הגייזרים שנדחפים מלב האדמה בכוח השמור לעוצמות העדינות.
בכל מקום האדמה מעשנת, סימן למעיינות תרמיים שבוקעים להם סתם כך, מקרום האדמה. ביורק שרה לנו בג'יפ על emotional landscape ואנחנו רוקדים תוך כדי נסיעה.
• נוף רגשי emotional landscape
איסלנד, המקום הצעיר בעולם, שוכנת בקרע שבין הלוחות הטקטונים, שנפרדים כל הזמן. זה אומר שאיסלנד גדלה בקצב של 2 סנטימטר בשנה ומסביר את ההתפרצויות הגעשיות הרבות ואת התופעות הגיאותרמיות הנדירות הנפוצות כאן. פנים האדמה גועש החוצה, ומתפרץ כמו רגש לא מרוסן והבחוץ הוא שיקוף אפשרי של הבפנים. כשאנחנו גדלים כך, אולי גם בנו מופיעות תופעות לא צפויות? באיסלנד נראה שאנחנו מתקרבים לליבה של עצמנו, הפנים מציץ החוצה, לפעמים בעוז ולהבות, לפעמים בפכפוך מים חמים. לא תמיד צפוי, לא תמיד מסומן. איכשהו אנחנו מרגישים שכאן אנחנו הכי קרובים למהות הפנימית, ללב או בטן האדמה, מתוכם שר הכדור שלנו את שירו.
•דוב קוטב תופס טרמפ
די מהר אנחנו מבינים שאנחנו בארץ אגדות, בה השמש לא שוקעת בקיץ ולא זורחת בחורף, ןבעונות המעבר המאוזנות, כמו זו שאנחנו נמצאים בה עכשיו,
אפשר לצוד את הזוהר הצפוני,
שהוא מפגש שקורה באטמוספירה, בין חלקיקים טעונים מהשמש שנמשכים לשדות המגנטים של הכדור שלנו. הכל רוטט וטעון מאנרגיה טובה ונקייה עד מאוד. להוסיף על הפליאה, מדי כמה שנים מגיע לאיסלנד דוב קוטב בטרמפ על חתיכת קרחון מגרינלנד.
• מים ואש, מים ואש
מים… סוערים ושקטים, מיטיבים והורסים. כמה כוח יש למים.
המים החמים והקרים בברזים מגיעים משני מקורות שונים – הקרים ממי השלגים, החמים מהמעיינות התרמיים. איסלנד משופעת בגייזרים, במפלים עצומים, באינספור מעיינות חמים, אוקיינוס אטלנטי וגם אגמים רבים שנוצרים משטפון קרחוני, ויש בה את ואטנה יוקטול – הקרחון הגדול באירופה, קרחון המים באיסלנדית.
• ת'טה רטאסט þetaretast
אנחנו צפים במים מינרלים בטמפרטורות מושלמות, בבריכות טבעיות על גדת האוקיינוס האטלנטי. הייתי חייבת לנסות – ארבע מעלות בפנים, ארבע בחוץ. אבל אפשר לרוץ מהר מהים ישר לבריכות, ולהזכר שהחיים לטובתנו.
ת'טה רטאסט זה
ה-האקונה מטאטה של האיסלנדים, או – הכל יסתדר לטובה, בלי לתכנן מראש. החיים לטובתנו, בגרסה שלי.
• המגוון האנושי שאנחנו פותח לב.
גיל המדריך המופלא, שליבו תם ופתוח, מאוהב באיסלנד ומדביק מיד את כולנו באהבתו. רונן בא עם פקל קפה וגיטרה. עופר הוא נגן ג'ז, קונטראבס. שניהם מוזיקאים פוריים שליבם במקום הנכון. לאושרי, ככה יש לנו קפה שחור אסלי במקומות הכי לא צפויים, מול הנוף המשוגע הירחי הזה, וערבי דהרמה, מדיטציה, נגינה ושירה שפותחים עוד יותר את הלב.
• נשית-גברית
איסלנד זו המדינה הכי נשית שיש, ומככבת בראש המדינות בנושא השויון המגדרי. ויגדיס היתה הנשיאה הלסבית הראשונה בעולם, וכל אוקטובר מציינים את שביתת הנשים הגדולה שהצליחה, לשוויון בשכר. עם ראשת ממשלה, שרת אוצר ונשים רבות בתפקידי מפתח,
יש תופעות שאין אצלנו. למשל, חובת לימודי סריגה לכולם בבית הספר ומועדוני סריגה מדליקים שמשמרים את המסורת.
אצלנו יש חובת גיוס, סיפרנו להן, והנשים הגדולות והיפות הנהנו מולנו בצער.
• מדיטציה מדיטציה
"היה פנימי ונחסך מבחוץ", רונן מוסר לי משפט של ימימה, שכנראה כוונה למדיטציה. אנחנו מתרגלים בוקר וערב, וגם בין לבין, כשמתאפשר. המקום מושלם לזה. לפני הויקינגים, היו פה נזירים מאירלנד שמדטו במערות המבודדות. ומה לפניהם? כנראה שאף יצור אנושי, או לפחות כאלה שלא השאירו חותם, אבל מאז ומתמיד חיו כאן האלפים (סגול מתחת לאלף) והטרולים, שעד היום חיים כאן, למרות שנתמעטו בני האדם שיודעים לדבר בשפתם, קל וחומר לראות אותם. מסתבר שהאיסלנדים יכולים לעשות פה תואר באוניברסיטה בתולדות האלפים והטרולים.
• שועל ארקטי לבן
יום מופלא של טרק בהרים. אנחנו נוסעים ונוסעים ונוסעים פנימה, אל הקרחון, לתוך הארץ. השמש הנדירה איתנו כל הטיול, דרך העליות והירידות ברגל בשלג. כריסטופר נוהג על רכב שטח עצום בגודלו, אני לידו מקדימה, מקשיבה לסיפורי טרולים, שהגיעו רק אחרי שאמרתי לו שאני ועוד איך מאמינה בהם וביקשתי לראות את השועל הנדיר, החיה האנדמית היחידה שחיה רק כאן. כשהגענו לפונדק, חיכו לנו בחוץ שני שועלי שלג קטנים לבנים כשלג. היצור היפה בעולם מבחינתי. שיחקנו איתם שעות וכולנו התאהבנו. מלאכתם של האלפים?
• אחרי כמה הליכות שקטות, ארוכות ויפות במדיטציה בשלג, בין לבין הספקנו להקים תיאטרון נודד בניצוחו של גיל, בו המחזנו ושיחקנו במעשייה איסלנדית עתיקה (וצחקנו הרבה…).
נוכח הקרחון הגדול אנחנו לא מתאפקים ומתחילים לזרוק כדורי שלג זה על זה. האיסלנדים שהסתכלו עלינו בהתחלה בתמיהה הצטרפו אלינו בחיוכים רחבים למלחמות השלג. די ברור שבכולנו יש ילדים, שלחלקם לוקח קצת יותר זמן לצאת, אבל בסוף כולם בחוץ.
הלוואי שנעבור במהרה בימינו למלחמות שלג וחובת גיוס סריגת סוודרים יפים.
א מ ן.
שתף פוסט זה
